<h1>ראבי"ה סימן צ"ח</h1>
<h2>דף לה.</h2>
כיצד מברכים על הפירות. על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין שעל היין אומר בורא פרי הגפן ועל פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ ועל הירקות הוא אומר בורא פרי האדמה ר' יהודא אומר בורא מיני דשאים. וכל הני ברכות צריכים הזכרת שם ומלכות: ת"ר קדש הלולים לה' מלמד שטעון ברכה לפניו ולאחריו מכאן אמר ר' עקיבא אסור לאדם שיטעום כלום וכו'. יש שטעון ברכה לפניו ולאחריו, לפניו מדרבנן ולאחריו מן התורה, ויש דבר שטעון ברכה לפניו מן התורה ולאחריו מדרבנן, ויש דבר שלא טעון ברכה כלל לא לפניו ולא לאחריו אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא. ותנן כל הטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו. ולפי חשיבותן הן הברכות, כגון על לחם שמברכים לפניו המוציא שלא נקבע ברכה זו אלא על הלחם וגם אחריו מברכים שלש ברכות הזן את הכל על הארץ ועל המזון בונה ירושלים, וברכת הטוב והמטיב אינה נחשבת עמהם שתקנוה שוב על הרוגי ביתר. וכל דבר שמברכים לפניו בורא מיני מזונות מברך אחריו ברכה מעין ג', ושאר דברים שמברכים לפניהם שהכל נהיה בדברו מברכים לאחריהם בורא מיני נפשות רבות וחסרונם על כל מה שבראת בא"י [אל] חי העולמים. וכל שהוא מז' מינים כגון ענבים וזיתים מברך לפניו בורא פרי העץ ולאחריו ברכה אחת מעין ג', ושאר כל המינים מברך לפניו בורא פרי העץ ולאחריו בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שבראת. ועל היין מברך לפניו בורא פרי הגפן, משום דאישתני לעילוי, דסעיד ומשמח. ולהכי מברכים נמי על שינוי יין הטוב והמטיב, מה שאין כן בשינוי הפת. ומיהו כיון שאין רגילים לקבוע סעודתם על היין לבדו לא מברכים עליה ג' ברכות ואי אתי איניש ואמר [ד]קבע בטלה דעתו אצל כל אדם. ודין קבע סעודתו ומה נקרא קביעות וגם פירושו של טובא מיגרר גריר וכו' פירשתי הכל בתשובות בספר זה בסוף מסכת ברכות, וגם פירשתי שם חמרא אית ביה תרתי סעיד ומשמח. ועל היין מברך לאחריו ברכה אחת מעין ג': וגרסינן בירושלמי כל הפירות בין בעינם בין שחוקים כל זמן שלא נשתנו על ידי האור אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין ומה נשתנה יין ממנו לקידוש ולהבדלה ולאירוסין ולנשואין, וכן מפרש דפת נשתנה לברך שעסקיו [מרובים] ממנו לח(ו)לה ממנו [למצה] ממנו לכל שלחן אבל (ל)שאר ירקות מברכים עליהם כבעינם, וכדאמרינן בפרקין [לט.] מיא דכולהו סילקי, שעוצרים אותם, כסילקי גופייהו ומברך בורא פרי האדמה. ויש מפרש מיא דסילקי שבשלם במים. ודוקא ירקות שהמשקה היוצא ממנו עיקרו עומד לטבל בו וחשיב מאכל כמקודם, אבל מי תותים ויין תפוחים שעומדים אחר סחיטתן לשתיה מברך שהכל נהיה בדברו ולאחריה בורא נפשות רבות, ודכוותה אמרינן [בפ' חבית] משקה הבא למאכל כאוכל דמי: ת"ר אסור לאדם שיהנה כלום מן העולם הזה בלב ברכה ואם נהנה מעל מאי תקנתיה ילך אצל הבקי מעיקרא וילמדנו ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה א"ר יהודא אמר שמואל כל הנהנה בעוה"ז בלא ברכה כאלו נהנה מקודש שנאמר לה' הארץ ומלואה וגו' ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם לא קשיא כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה: והשותה שמן זית בעיניה, כיון דאזוקי מזיק ליה לא מברך כלל עלויה, שאין כאן הנאה. ואם עירב אותו על ידי אניגרון ויש בו שמן זית כל כך שהוא עיקר והחושש בגרונו רגיל לשתותו אע"פ דלרפואה קא שתי ליה כיון דמתהני נמי מיניה מברך בורא פרי העץ, ואם לא חש בגרונו השמן טפל ומברך אמיא דסילקי כי סילקי, אבל טבל בו את הפת הוה ליה פת עיקר ואפי' השמן בעיניה, וכ[ד]תנן מברך על העיקר ופוטר את הטפילה.
